אבו ראס עומר ואחיו בע"מ נ' עלי חסן חב' לבנין ופתוח בע"מ

החלטה

בפניי בקשה להטלת עיקול זמני לתקופת הערעור במעמד צד אחד.

המבקשת מפנה לתקנה 471 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, וטוענת כי מכוח אותה תקנה מוסמך בית המשפט להטיל את העיקול הזמני בתקופת הערעור.

עיינתי בערעור שהוגש על ידי המבקשת כנגד החלטתו של כב' הרשם קודסי, בבקשה שהוגשה על ידי המבקשת ביום 29.8.10, וכן בבקשה שהגישה המבקשת היום, ושוכנעתי כי דין הבקשה להדחות משני נימוקים:

הראשון הוא כי תקנה 471 עניינה במקרה שבו הערכאה הדיונית נתנה החלטה המבטלת החלטה אחרת של אותה ערכאה. במקרה דנן, וכל עוד לא הוגש ערעור על אותה החלטה רשאית אותה ערכאה דיונית להורות שההחלטה המתבטלת תעמוד בתוקפה עד להכרעה בערעור.

תקנה 471 (ג) קובעת כי במקרה וכבר הוגש ערעור תעבור הסמכות דלעיל לערכאת הערעור.

אין זה המקרה שלנו, היות וכב' הרשם לא נתן החלטה המבטלת החלטה קודמת שניתנה על ידו בדבר הטלת עיקולים, אלא שמלכתחילה הוא דחה את הבקשה להטלת עיקולים זמנים מהטעם כי המבקשת לא הוכיחה חשש ממשי מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין במידה ולא יוטל העיקול.

בנסיבות אלו, תקנה 471 (ג) אינה רלוונטית לענייננו.

שנית, גם אם אתייחס לבקשה זו כבקשה לסעד זמני בהליך ערעור, אין מקום להיעתר לה היות ועל פני הדברים נראה כי סיכויי הזכיה בערעור הינם נמוכים, לפיכך אין הצדקה להטלת העיקול הזמני המבוקש.

חשוב לציין, כי המבקשת למעשה מבקשת "לעקוף" את החלטתו של כב' הרשם קודסי, אותה החלטה שעליה הוגש ערעור, ולהשיג את מטרתה בדבר הטלת עיקולים באמצעות סעד זמני בהליך של ערעור.

למעשה אם ערכאת הערעור תיעתר לבקשה של המבקשת, הדבר ייתר לחלוטין את הדיון בערעור, היות ומשמעות הדבר היא ביטול למעשה של החלטתו של כב' הרשם קודסי.

לסיכום, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ' אלול תש"ע, 30 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: